מאיה פיטרואחריות גדולה מונחת על כתפי בית המשפט כאשר עליו לקבוע בסוגיית קיומה של רשלנות רפואית. למרות שהרפואה משתייכת אל מקצועות המדעים, אין היא מביאה מאת אחוזי הצלחה ולכל הליך רפואי, בוודאי ובוודאי מורכב כניתוח, ישנם סיכויים שלא לעלות יפה ואף להותיר נזק אצל המטופל.
גוף האדם מגיב באופן שונה בין אדם למשנהו ולעתים טיפולים זהים אצל מטופלים שונים, יולידו תוצאה שונה. נוסף על כך, האחריות וקבלת ההחלטות המהירה הנדרשות מרופא מנתח במהלך ההליך הניתוחי עשויות לחשוף אותו לטעויות בשיקול הדעת, אשר ניתן יהיה לזהות רק בדיעבד.
מסיבות אלה עושה המחוקק מאמץ להגדיר ולמפות ככל הניתן את הפעולות שבגינן יהיה לקבוע כי מדובר ברשלנות רפואית, ואף מחמיר כאשר הוא מבקש את חובת ההוכחה כי לא די בכך שהרופא או הצוות המטפל התרשלו במילוי תפקידם, אלא שהתרשלות זו הביאה לנזק אצל המטופל וכי ניתן להוכיח קשר ישיר בין השניים.
ההנחיות המחמירות נועדו מחד גיסא להגן על מערכת הרפואה בישראל, אשר במרבית המקרים עושה ימים כלילות לטובת ציבור החולים בישראל ומאידך גיסא להקל על נפגעי רשלנות רפואית בניתוחים או בהליכים רפואיים אחרים, ולהעניק בידיהם הנחיות ברורות וכלים להתנהלות ולהוכחת הנזק.
עבודת הקודש שעושה רופא בישראל, אינה פוטרת אותו מחובת זהירות יתרה במטופליו. ערנות לתלונות החולה, עיון מעמיק ברשומות רפואיות, התייעצות נוספת במקרה של ספק והסכמה מדעת של המטופל, אלו הן אבני יסוד אשר כל העוסקים במלאכה מחויבים אליהם. נזק שייגרם למטופל בשל הליך רפואי יביא בראש ובראשונה לבחון את קיומם של הללו.
חשיבות הסכמת המטופל להליכים הרפואיים המבוצעים בו
רשלנות רפואית בניתוחים מתארת תחום תביעה נפוץ בעגה המשפטית, וזאת בשל הסיכון הקיים בהליכים כירורגיים ובהליכים המצריכים הרדמה חלקית או מלאה, מורכבות הטיפולים והניתוחים והעובדה כי בחלק ניכר מן המקרים המטופל אינו ער להליכים הרפואיים המבוצעים בו.
חוק זכויות החולה במדינת ישראל מתייחס במפורש לזכותו של החולה לדעת, להבין ולהסכים לכל פעולה וטיפול אשר יתרחשו בגופו. כל הליך ניתוחי במטופל אשר מתוכנן בטרם עת מחייב את הצוות הרפואי בהסבר מקיף אודות מצבו הרפואי, הניתוח המוצע, מטרותיו והסיכונים שבו לצד האפשרויות והחלופות העומדות בפניו.
לצורך עניין זה חלופה לניתוח יכולה להיות טיפול תרופתי שנועד להקלת המכאובים אולם לא מביא לפתרון שורש הבעיה, טיפולים אחרים שאינם פולשניים כמו גם האפשרות שלא לעשות דבר, על כל ההשלכות הכרוכות בכך. הסכמתו של המטופל צריכה להיות הסכמה מדעת וחתומה בכתב.
במקרים מסוימים מתמודדת המערכת הרפואית עם סיטואציות שאינן מאפשרות את קיום הניתוח או ההליך הרפואי המוצע תוך קבלת הסכמה מדעת. במקרים אלו מותיר המחוקק את הטיפול תוך הצבת סייגים ומגבלות:
- קטין– ביצוע הליך רפואי פולשני או אחר בקטין/ה מתחת לגיל שמונה עשרה מחייב הסכמה חתומה ונוכחות של הוריו, או אפוטרופוס רשמי אחר במידה וקיים.
- בעלי מוגבלות שאינם בעלי יכולת מודעות– לא כל בעל מגבלה אינו בעל יכולת לקבל מידע והחלטות הנוגות לגופו בעצמו. עיוורים ולקויי ראיה, נכים בכיסאות גלגלים ובעלי מומים פיזיים אחרים רשאים ללא סייג לקבל החלטה בעניינם בעצמם. בעלי מוגבלות שכלית, נפשית וקוגניטיבית דוגמת אוטיסטים, בעלי פיגור שכלי ותשושי נפש, אשר המדינה מינתה עבורם אפוטרופוס- ההחלטה בעניינם, המידע המלא והזכות לאשר או לשלול מצויה בידי האפוטרופוס החוקי.
- מקרי חירום המחייבים טיפול מיידי באדם שאינו בהכרה– לעתים נאלץ הצוות הרפואי לקבל החלטה מהירה באדם שהגיע אל המוסד הרפואי עקב תאונת דרכים, תאונה ביתית, פיגוע טרור, תאונת עבודה או כל סיטואציה אשר הביאה לפגיעה בו ואשר המטופל אינו נמצא בהכרה ו/או במצב בו יוכל להבין את הטיפול הנדרש ולאשרו. היה ובני משפחתו של המטופל נמצאים במקום ניתן להיוועץ בהם, אולם הסכמתם אינה נדרשת במידה והצוות הרפואי טוען לטיפול הנדרש מיידי ומציל חיים. במקרה כזה ההליך יוכל להתבצע בהסכמה של שלושה רופאים ו/או באישור וועדת האתיקה של המוסד הרפואי.
הסכמה מדעת מהווה מרכיב חשוב הנבחן במהלך תביעות משפטיות הנוגעות לרשלנות רפואית בניתוחים ובכלל. יחד עם זאת, לא כל טופס חתום המעיד על הסכמת הלקוח פוטר את הצוות הרפואי מאחריות, ובמידה ויעמוד העניין לגופו של הליך משפטי, יידרש המוסד הרפואי להוכיח כי ההסכמה ניתנה כאשר בידי המטופל המידע המלא אודות ההליך והסיכונים שבו.
ניתוחים פלסטיים
אחד התחומים הנפוצים במיוחד בתביעות רשלנות רפואית בניתוחים הוא רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים. בעוד שהניתוחים הרפואיים מתבצעים ברובם תחת מטריית הרפואה הציבורית והמפוקחת בישראל, עולם הניתוחים הפלסטיים והטיפולים הקוסמטיים הוא פרוץ, מאפשר מסעות פרסום ושיווק אגרסיביים והמכונים הפועלים בו אינם מצויים בפיקוח לא אודות תהליכי העבודה ולא בנוגע להשכלה, לידע, לניסיון ולהסמכה של המטפלים.
הליכים פולשניים דוגמת הזרקת פיגמנטים לאיפור קבוע, למזותרפיה ולהשתלות שיער מתבצעים בידי קוסמטיקאיות ללא הכשרה רפואית. למכוני הניתוחים הפלסטיים אינטרס כלכלי מובהק והמטופלים המגיעים אליהם זוכים לתמונה ורודה והבטחות שווא לעתים.
בשל פריצות התחום והסיכונים הרבים הקיימים בהליכי הטיפול השונים, מערכת בתי המשפט בישראל מחמירה החמרה יתרה עם מקרי רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים והליכים קוסמטיים. המחוקק מחייב את המכונים והמטפלים בחשיפת המידע המלא והסיכונים בפני המטופלים, ונשען על ההבנה כי מאחר ולא מדובר בצורך רפואי, טיפול משקם או טיפול מציל חיים, מטופלים רבים יבחרו לוותר על ההליך עם הבנת הסיכונים.
גם אופן העבודה, השימוש בחומרים מאושרים ומבוקרים ועבודה זהירה, סטרילית ומוקפדת יידרשו להוכחת בבית המשפט, במקרים בהם ללקוחות המכונים האסתטיים יחוו פגיעה.
ניתוחים קיסריים
תחום נוסף העולה לא מעט בתביעות רשלנות רפואית הוא רשלנות רפואית בניתוחים קיסריים, ניתוחים אשר במקרים רבים מתנהלים בלחץ של זמן, בשל כשל בהליכי לידה רגילים ובעקבות מצוקת העובר. ההחלטה לעבור מלידה רגילה לחדר הניתוח היא שתיבחן קודם לכן בתביעה מסוג זה, במטרה לבחון את התנהלות הרופא המיילד במעמד הלידה, את ערנותו ותגובותיו למצוקת האם ו/או העובר ואת תהליך קבלת ההחלטות שלו.
התנהלות משפטית וייעוץ מקצועי
מדי שנה מוגשות לבתי המשפט בישראל אלפי תביעות הנוגעות לרשלנות רפואית בכלל ולרשלנות רפואית בניתוחים בפרט. עורך דין מומחה בתחום הרשלנות הרפואית לא ימהר להגיש תביעה לבית המשפט ולדרישת פיצויים עם קרות המקרה, אלא יתאזר בסבלנות ויצא עם לקוחו למסע למידה והבנה של פרטי המקרה, קבלה וניתוח של הרשומות הרפואיות, הפניה למומחים רפואיים בתחומם במטרה לגייס חוות דעת התומכות בטענת הרשלנות הרפואית וכימות פרטי הנזק, הכאב, הטיפולים והקשיים של לקוחו לסכום פיצויים הולם.
מקרים רבים של רשלנות רפואית יכולים להסתיים במשא ומתן בין המטופל ועורך דינו למוסד הרפואי ולחברת הביטוח העומדת מאחוריו. במידה וניתן להימנע מהליך משפטי ארוך, יקר ומסועף ולזכות בפיצוי הולם בדרכי שיח ומשא ומתן עשוי הדבר להוות אפשרות מועדפת ונוחה ללקוח.
פסקת סיכום המביאה המלצה לאור כל האמור לעיל.