מאיה פיטרוארצות הברית ממשיכה להתפתח, אין כל ספק.
לאחר שתי קדנציות בהן התגאתה בסובלנות ובפתיחות שהביאו אותה להמליך נשיא שחור, עם שם אמצעי בעייתי וכישורי תנועה ומחול שיכלו להתחרות באלה של מייקל ג'קסון בימיו הטובים (כשעוד היה שחור בעצמו), החליט הציבור האמריקני להרחיב את גבולות הסובלנות ולהכתיר את דונאלד טראמפ לדייר החדש שיחטט בין אצבעות רגליו בבית הלבן.
שונא נשים? שטויות, הוא פלרטטן. הכל בחיבה.
מטריד מינית? לכאורה, רק לכאורה.
אנטי דמוקרט? מה פתאום? הוא הבטיח לכבד כל תוצאה. כמעט.
חובב נשק? שטויות, לאמריקה הזכות להגן על עצמה. החל מהצבא, ועד אחרון הפסיכופתים השיכורים בשדרה.
איכות הסביבה? התחממות גלובאלית היא בדיחה, כן? מי שחם לו שידליק מזגן בראש מגדל השן.
בריאות? רווחה? ברור שיעזור. כמובן לחבר'ה בשכונה. כמה מיליארדרים יחלשו על הקופה בעוד שכל השאר ייהנו מיופי של עלייה באחוזי העוני והאבטלה.
ויש לו גם תכנית למניעת ההגירה, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות פשוט ייבנו חומה. קילומטרים של אבן יצוקה שיניחו מקסיקנים- יגנו על אמריקה שתישאר מעצמה.
ועוד לא אמרנו מילה על זה שהאיש ג'ינג'י, ועל פי ספרי גלילה רון פדר זאת ממש בעיה. שלא לדבר על זה שהוא מעוטר בעניבה אדומה.
ובתחום הכי חשוב, האם הוא טוב לישראל?
מאחורי הסורגים שלנו יושב נשיא אנס, שר אוצר ששלח ידו לאוצר וראש ממשלה
שהכניס לכיס מעטפות והאשים את הפקידה.
מותר לנו בכלל לדבר?